לפני שלוש וחצי שנים נודע לי שאחת החברות הטובות שלי ליאן אלל עברה תאונת דרכים קשה מאוד בה היא כמעט מצאה את מותה. 

היא היתה מונשמת ומורדמת בטיפול נמרץ בבית החולים איכילוב תקופה ממושכת ולאחר מכן עברה שיקום אינטנסיבי, שנמשך עד היום.

הבחורה הזאת עברה את אחת הטראומות הקשות מכל: 

מצד אחד, הטראומה הנוראית של בית החולים. במשך שלושה שבועות ליאן לא הבינה היכן היא. היא חיה בין מציאות לחלום והייתה בטוחה שחבורת חייזרים חטפה אותה כדי להתעלל בה. תחושת רדיפה שמלווה אותה גם היום.

ומצד שני, הכאב הגדול בלדעת שבתאונה איבדת הרבה דברים שלא יחזרו. בין היתר, פניה של ליאן, שלמרות עבודת השחזור המדהימה שנעשתה ולמרות שליאן נראית היום מדהים- השתנו לאחר התאונה.

בפרק ליאן מסבירה מאיפה היא שואבת את כוחות הנפש לעבור חוויות כל כך לא פשוטות ואיך למרות הקשיים היא שומרת על אופטימיות ולא מוותרת לעצמה.

ליאן היא השראה בשבילי,