סבא של ד"ר מיתר זמר היה חוקר במכון ויצמן וכבר מגיל צעיר הסתובבה בין אקדמאים וסביבה חוקרת. למזלה הטוב היא הסתובבה עם סבה בכנסי מדע בעולם וזכתה להיחשף לתחום מגיל צעיר. את הדוקטורט שלה היא עשתה בתחום שהכי עניין אותה - זכרון ואיך המוח שלנו מייצג אותו. שוחחנו בפרק על בחירת מסלול הדוקטורט, כיצד לבחור מעבדה? ועל ההתלבטות באיזה מוסד אקדמי לעשות את המסלול. דיברנו על האתגרים שיש במסלול התובעני של דוקטורט במדעי המוח, ריצת המרתון והזמן הארוך, העבודה הקשה בה נכשלים הרבה יותר ממה שמצליחים וגם על הבדלי המגדר והשפעתם על התחום. בין היתר שוחחנו על הטרדות מיניות ועל החוויה האישית של מיתר. באקדמיה, מספר המאמרים ומקום פרסומם הוא מטבע להצלחה. שמענו ממיתר את דעתה על הנושא ועל הפספס שבשיטת התמרוץ הזאת ואיך ממירים את הידע לתחומים אחרים כגון Data Science במידה ולא ממשיכים באקדמיה.
״אני חושבת שהרבה מהיצירות הטובות שלי היו יצירות שנוצרו מכאב. קרה כאן קסם שבו אני מחוברת לעצמי״. קארין אנג׳ל נולדה ציירת, אך רק לפני שלוש שנים היא החליטה שהיא הגיעה לאן שהייתה צריכה להגיע. מסלול יצירה שמהווה חלק אינטגרלי מהנשמה שלה והפך להיות מסלול הקריירה שלה.על הדרך מהילדות היתומה מאב ועד לביאנלה בלונדון - בפרק 19.
אפשר לעבור חיים שלמים בלי לדעת מה הייעוד שלך. אפשר לעבור חיים שלמים שהם חיים מפוספסים. ואפשר בדרך של מזל לגלות מה אתה באמת אוהב לעשות ולהבין מה אתה הולך לעשות. זה היה המקרה של ד״ר גדעון לפידות, שבאופן מקרי נחשף לקורס של חיזוי מבנה חלבונים בתואר הראשון. בהמשך גילה את עולם עיצוב החלבונים, protein design והבין מיד - שזה מה שהוא רוצה לעשות בחיים. למרות שהיה שנים במסלול אקדמי מחקרי, הוא החליט שיישום המחקר שלו לא יישאר בגבולות המעבדה, אלא ייצא החוצה לעולם האמיתי. במחלקה למדעים ביומולקולריים במכון ויצמן הוא פגש את שותפו, דרור ברן ויחד קפצו למים והקימו את אנזמיט סטארט אפ בתחום הייצור הביולוגי. שוחחנו על יציאה מאזור הנוחות, חינוך ספרטני וגם על פיתוח כישורים בינאישיים וקו התפר העדין בין ההוויה הפנימית כחוקר הכוללת את התשוקה לשבת ולחשוב על בעיות מדעיות, לבין תפקיד המנכ״ל שמצריך 360 מעלות של כישורים שנלמדים בכל יום מחדש.
ד״ר דייבי דישטניק בוחן את החלטות חייו מדי כמה שנים ובהתאם משנה כיוון. הדבר היחיד שיציב כסלע איתן בקריירה שלו הוא ההוראה באוניברסיטה בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, במסגרת התואר הראשון בחשבונאות והתואר השני במנהל עסקים. גם היום כשהוא בוחן את המשך דרכו המקצועית ושוקל לפנות לחיים ציבוריים הוא נשאר ללמד באקדמיה. הוא מלמד כבר שנים את הקורס ביסודות החשבונאות וקורס במימון התנהגותי וסמסמטר אחרי סמסטר הוא מקבל משובי הצטיינות מהסטודנטים והסטודנטיות שלו. וצריך להודות, אין הרבה מרצים ומרצות כאלו, יחידי סגולה, שיודעים ממש ללמד ולא רק להעביר חומר. האהבה של דייבי להוראה באקדמיה נובעת ממקור עצמתי - תחושת שליחות פנימית. וזו כנראה הסיבה שהוא מצטיין כל כך במה שהוא עושה. דיברנו בפרק על הדרך שהובילה את דייבי לבחור במסלול של דוקטורט, על מסלול לימודי העתודה שלו ושירות כקצין ביחידת היועץ הכספי לרמטכ״ל. שוחחנו על הבחירה להפסיק את המסלול המחקרי המובהק והישארות עם קריירת הוראה באקדמיה תוך עמידה על ההבדלים המשמעותיים בין המסלולים ונושא הקביעות במוסדות אקדמיים ועל ההחלטה להקים קרן השקעות. דייבי פעיל מאוד בטוויטר. כותב שם בעיקר על כלכלה ושוק ההון ומסייע בהתנדבות היכן שהוא רק יכול לאנשים בכל הקשור להתווית עקרונות נכונים לחיסכון והשקעה לטווח ארוך. ד״ר דייבי דישטניק הוא דוקטור למימון וחשבונאות וחבר סגל בכיר בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב. הטוויטר של דייבי הפייסבוק של דייבי האינסטגרם של דייבי
הרקדת לי את הנשמה בהתחלה סלואו כזה כמו של ילדים וילדות ואז ולס יפיפיה ואז טנגו עצמתי ואז טרנס אבל בטרנס כבר לא היית וזה כבר לא היה ריקוד אלא רק אני בסיבובים סביב עצמי את השיר הזה ״טרנס״ כתבה המשוררת מיקה בן שאול והוא לקוח מתוך ספרה ״בואי לעמוקים״ ושופך אור על סיפור אהבתה לאישה אחרת שהביא לשברון לב קטלני שהפך להתקף מאניה דיפרסיה. לא משנה כמה מיקה החליטה שהאהבה הזו לא נכונה לה, הלב שלה הוביל אותה אחרת. את כאבי הלב השבור שפכה מיקה אל תוך הדפים והכתיבה הזו הייתה כלי תרפיוטי עבורה עד שהפכה בהדרגה לקריירת חיים. ב- 2016 הוציאה את ספרה ״בואי לעמוקים״ ומאוחר יותר את הספרים ״בטחי בקולך״ ו״כספר פתוח״. למיקה יכולת מופלאה להיות כנה ולשים עצמה חשופה ופגיעה. זה נראה פשוט, אבל זה לא. וזה בעיקר אמיץ. אמיץ מאוד. היא מתערטלת עד לגרעין הבסיסי של הנפש, הצורך להיות אהובים, ראויים ונראים. המילים שלה מתחברות לעשרות אלפי העוקבים והעוקבות שיש לה שממשיכים לחלוק מדי יום את שיריה. בפרק הזה צלננו למסע של מיקה לקריירת שירה שהגיעה אליה באופן הכי טבעי וכמו שהיא מייעצת - ללכת עם מה שנולדנו איתו. לדף האינסטגרם של שירי מיקה לדף הפייסבוק של שירי מיקה לאתר של ספריה אם יש לכם שאלות / הערות אליי, מוזמנים לכתוב לי: idit@podoler.com