פרופ׳ שלמה בן עמי הוא לשעבר שר החוץ והשר לביטחון הפנים, שגריר ישראל בספרד ופרופ׳ להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. השיחה נסובה סביב ״גלוריה״ של פרס גלדוס, סופר ספרדי מהמחצית השנייה של המאה ה-19. הוא סופר שכתב על ההיסטוריה הספרדית. הספרים שלו מלאים בביקורת קשה מאוד על הכנסייה הקתולית, והגעגועים שלו לאנטי-תזה, היינו היהודים שגורשו מספרד. גלוריה מתאהבת בדניאל, שכולם חושבים שהוא פרוטסטנטי, ורוצים להמיר את דתו לקתולי, אלא שהוא בכלל יהודי. בספרים של גלדוס מתנהל תמיד ויכוח בין פנאטיות דתיות לפתיחות. היהודים הם חלק מהמורשת הספרדית, או כמו שאומר שלמה: בעיני הספרדים, הם איבר בגוף הלאומי״. השיחה נוגעת באחר הספרדי, ביהדות ספרד והאינקוויזציה וגם על טנג׳יר העיר שבה נולד.
נורמן עיסא הוא שחקן ובמאי. השיחה נסובה סביב כתיבתם של מחמוד דרוויש וחליל ג׳ובראן. ״יש משהו בהיותי אני, שאני באמת אוהב אנשים, בעיני אני האדם שבאמת רוצה לחיות כאן, המקום הזה הוא כמו שדה פרחים, כל פרח צריך להשקות אותו בדרך שלו״. ״אפשר לדבר על עם שבורא אותו מהמקום שלו, שמביא את הסיפור האנושי שלו, אותו ילד שיצא עם אבא שלו והשאיפה הייתה שנחזור״.
אסף ליברמן הוא עיתונאי, מגיש ״קלמן ליברמן״ בכאן ב׳ ותוכנית התחקירים ״זמן אמת״ בכאן 11. השיחה נסובה סביב הכתיבה של מאיר אריאל. למרות שהוא מודה שהוא לא תמיד מבין אותו, אסף ליברמן נמשך אל המוזיקה והשפה המטריפה של מאיר אריאל עוד כשהיה נער. הוא מקפיד לעסוק בטקסטים עצמם ״אני לא יודע איזה איש הוא היה״ ומנסה לתרגם לעצמו עד היום דברים שהוא לא מבין בכתיבה. ״מאיר אריאל זה רבדים על רבדים״, הוא אומר. הוא לא מתחבר לכתיבה על המלחמה, ולא התחבר במיוחד ל״רישומי פחם״ (למרות שהוא אוהב מאוד את הקאבר של ברי סחרוף ל״חיית הברזל״), וככלל הוא פחות מתחבר למניפסטים, לפילוסופיה שמאחורי השירים, אלא לטקסטים עצמם ולרצון להבין אותם כמות שהם. ״אני חושב שמשהו מהשפה שלו נטמע בי״. לינקים מאוצרות היוטיוב👇ראיון של קובי מידן (״חוצה ישראל״ בחינוכית) עם פרופ׳ ניסים קלדרון עם צאת הביוגרפיה שכתב אודות מאיר אריאל- ״ארול אחד״ https://youtu.be/vQD4S_b7_icראיון של יאיר לפיד בתוכנית ״יאיר לפיד חי בעשר״ עם מאיר אריאל https://youtu.be/XM34ah11Ckw
יהודה שנהב הוא פרופ׳ אמריטוס לסוציולוגיה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ממייסדי הקשת הדמוקרטית המזרחית. הוא עמית מחקר בכיר במכון ון-ליר ועורך סדרת ספרי ׳מכתוב׳ בהוצאת המכון. הוא נולד כיהודה שהרבני. בילדותו בפתח תקווה הוא הניח תפילין. בשלב מסויים הוא הבין שלהיות מסורתי זאת שלמה, שהיא אינה מורכבת מחצי חילוני וחצי דתי, אלא עומדת בזכות עצמה. השיחה נסובה סביב השפה. ״יהדות עיראק הביאה איתה את השפה, כחלק מהעסקה עם מדינת ישראל, העסקה הייתה השפה, אני לא זוכר אבטלה כילד, כולם עסקו בשפה״. הזהות הישראלית המזרחית קשורה בהכרח בשפה הערבית ש0.4% אחוז בלבד מהאוכלוסייה היהודית מסוגלים לקרוא. ״הכניסה שלי לערבית הייתה מסוכסכת, אבל הבנתי שם שתרגום אינו מה שחשבתי, בורחס אמר שהמקור הוא פאדיחה למתרגמים״.״תשעים ותשע אחוז״-סיפור קצר של יהודה באתר ״העוקץ״https://bit.ly/3AF87sMמאמר ״על הכלאה וטיהור-אוריינטליזם כשיח בעל שוליים רחבים״ מתוך ״תיאוריה וביקורת״ https://bit.ly/3IJ4XH7המושג ״יהודים ערבים״ מויקיפדיה https://bit.ly/3H5ED9Q
נועה מנהיים היא ראש מחלקת ספרות מקור בכנרת זמורה ביתן. לבית ילדותה של נועה נכנסה ספרות ילדים עברית או כזאת שתורגמה מרוסית. בגיל מאוחר יותר הבינה שאגדות מהלכות עליה קסם וגם לשיחה הזאת היא בחרה את ״הנס הקיפודי״ כטקסט המכונן שלה. ״אני גיליתי עם השנים…שאחד הדברים שמוליכים אותי תמיד הוא הנטייה שלי לזהות תבניות, וזה קיים בקריאה של אגדות, אפשר להבחין מהר מאוד בתבניות, היום כשאני עורכת, הזיהוי של התבנית שהספר יצוק לתוכה הוא חלק חשוב בתהליך העבודה עליו״. היא עובדת על עשרה ספרים במקביל, מנסה לנסח את עשרת הדיברות לעורך הספרותי ולא חרדה לעתידה של הקריאה. היא לא שולחת את ידה לפרוזה ואומרת: ״הצורך לבדות קיים אצלי בקריאה ולא בכתיבה״. הויקיפדיה של נועה https://bit.ly/3qM04amהויקיפדיה של מעשיות האחים גריםhttps://bit.ly/3nMZhnt
לאה לב היא קומיקאית, שחקנית ומגישת רדיו. היא לא באה לייצג אף ציבור, אבל ככל שהיא יותר שנים על הבמה, כך היא מרגישה שיותר ויותר אנשים מצטרפים לקולשהיא משמיעה. בשיחה היא אומרת: ״יש לזה משמעות לנפש של אנשים, שווה לתת מסרים עמוקים יותר״. השיחה נסובה סביב טקסט אקדמי ״ניתוח קבוצת נערים יוצאי חבר המדינות השייכים לדור השני או דור וחצי בראייה רב-תרבותית״ (ד״ר לנה גולצמן ואינה פרוג). ״מדברים עליי במאמר הזה״, היא אומרת ומשם השיחה מתקדמת לזהות, הגירה, סטנד אפ, מקורות השראה וריאליטי.
משה פייגלין הוא יו״ר מפלגת ״זהות״ וחבר כנסת לשעבר מטעם ״הליכוד״. מייסד תנועת ״זו ארצנו״ בימי הסכמי אוסלו. השיחה התמקדה בכתיבתו של אהרון אפלפלד והגיעה גם לאמונה, חירות, שיוויון, הר הבית, הזהות היהודית והקורונה. כמה מהציטוטים המעניינים: על המחלוקת והמכנה המשותף ״ביני ובינך אין שום דבר משותף מלבד העברית״. ״המהפכה הצרפתית היא מהפכה קומוניסטית, המדינה רוצה להיות בכל מקום״. ״בישראל יש בעיית חקקת, אם אתה לא מחוקק הרבה חוקים אתה לא חבר כנסת טוב״.
גילה אלמגור היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלויזיה, סופרת ותסריטאית כלת פרס ישראל לשנת תשס״ד 2004. השיחה התמקדה ב׳שיר זמני׳ של יהודה עמיחי ז״ל שבו כתב כך: הכתב העברי והערבי הולכים ממזרח למערבהכתב הלטיני, ממערב למזרח,שפות הן כמו חתולים;אסור ללכת נגד כיוון השערות,העננים באים מן הים, החמסין מן המדבר,העצים מתכופפים עם הרוח,ואבנים עפות מכל רוחולכל הרוחות, זורקים אבנים,זורקים את הארץ, האחד על השני,אבל הארץ תמיד נופלת בחזרה על הארץ,זורקים את הארץ, רוצים להיפטר ממנה,מאבניה ומאדמתה, אבל אי אפשר להיפטר ממנה […]השיחה עוברת דרך תחנות בחייה של הגברת הגדולה של התיאטרון הישראלי, שקולה הייחודי בנוף התרבותי מלווה אותנו כבר למעלה מ-60 שנה.
חיים באר הוא סופר, משורר ועורך. פרופ׳ אמריטוס לספרות באוניברסיטת בן גוריון. במהלך השיחה נתמקד ב״תמול שלשום״ של עגנון וביצירתו של באר עצמו. כל ספר מספריו כתוב בשלש שפות שונות לחלוטין המשתלבות זו בזו בטיבעיות המאופשרת כיום רק תחת עטו של באר. הוא כותב עברית. או ליתר דיוק ישראלית יום יומית. מדוברת, מחולנת ומובנת. לרוב הוא משתמש בה במעברונים. בשיחתם של גיבורי המשנה הישראלים ובפיהם של שחקניו הלא יהודיים. באותה משיכת קולמוס הוא כותב גם יהודית. שפה עשירה וחושנית הלקוחה מהתלמודים, מספרות המדרשים, מהפרשנות בת ימי הביניים ומפיוטי התפילה. היהודית שפי גיבורי המעשה שלו איננה שפה נלעגת, מצועצעת, רצוצה או בוריינית, באר מכבד את השפה ואת הדוברים בה. מעטים, אם בכלל, מסוגלים היום ליצור כמוהו עִם ובתוך חומרי הגלם של התרבות היהודית הגדולה. מרבית המבעים הספרותיים של ימינו כתובים בישראלית צעירה, רדודה ושדופה מכל מעמקיה. שפתו השלישית היא השפה החסידית. זאת שפה מיוחדת של סמלים ואליגוריות. של אותות ומופתים. שפת ניו אייג' ישנה שלמאזין ערל האוזן נשמעת כמו גיבוב ריק של קלישאות חסרות פשר. ולמשוחח המצוי בתוכה של החוויה אלו עולמות ומלואם. איך אומרת מורת הדרך הסינית שלו: "רוב בני האדם סבורים ששפת האם שלהם היא חלק מהותי מאישיותם...אבל אצלי השפה היא בסך הכל כמו בגד – פושטים אחד ולובשים אחר.” כמוה כמוהו. חיים באר פושט ולובש את שֹלְמות השפה כחלק מהותי מאישיותו.