משה ארבל הוא קונצנזוס. משני צידי המתרס הפוליטי מעריכים את עשייתו ומוצאים בו שותף לעשייה ותיקון. האם כך נראית מנהיגות בקונצנזוס? ואיך כך מייצרים מנהיגות ישראלית מכניסת אורחים.