מכונת כתיבה בעולם של מחשבים" - כך בן סיידוף מגדיר את היצירה החיה על הבמה.

בשיחה הזו צללנו אל המרחב האחרון שבו אי אפשר לעשות Undo, מקום שבו היצירה דורשת דם, יזע ודמעות כדי להפוך לרגע אחד חד-פעמי שאי אפשר לסנתז.

דיברנו על הצורך הבוער "לבדוק שאני לא משוגע" - להוציא את הקולות המפחידים, המבישים או הזועמים מהראש אל האור, ולגלות דרך המבט של הקהל שאנחנו לא לבד בתחושות שלנו.

בעידן של מסכים ומציאות מפולטרת, התיאטרון נותר המעוז של ה"ביחדנס" האמיתי. המפגש האנושי בשר ודם שמזכיר לנו מה זה אומר להיות בני אדם.

זו שיחה על אמנות שהיא קודם כל נקודת מפגש, על כנות חסרת פשרות ועל הקסם שקורה כשמכבים את המחשב ועולים על הבמה.

בהנחיית אלדר עיני | מוזיקה: רונן ירקון

נהנים מהפודקאסט? כדי לעזור לי להמשיך ולהביא לכם שיחות איכותיות כפרויקט עצמאי, מוזמנים לתמוך כאן:  ...