נעמה כץ, מנהלת יחידת בתי הספר של ברנקו וייס, בשיחה פתוחה עם שי גל על החיבור האמיתי לנוער בסיכון, ועל למה רק כשמורידים את האגו נפתחת הדלת ללב.

בשיחה היא מסבירה למה זה לגיטימי לקרוא למישהו עבריין, אבל לא לגיטימי לקרוא לו ערס; למה אי אפשר לצעוק על נוער בסיכון – “אם זה היה עובד, הם היו נשארים במסגרת הרגילה”; על הכישלונות שהפכו לשיעורים – “לקח לי שנים להבין שאנחנו לפעמים עושים במקומם יותר מדי” וגם על ההצלחות ״40% מהנוער בסיכון מתגייס לשירות קרבי. נתון שלא האמנתי שנגיע אליו.״

שיעור שמחבר רוך עם קשיחות ובעיקר כנות לא מתנצלת.