האב דוד נויהאוז הוא נזיר ישועי, אחראי על מסדר הישועים בישראל. השיחה נסובה סביב ״הכתר״ של יהודי תימן. טקסט שמסמל בעיני האב דוד ׳תקווה וחלום׳. החלום לארץ הזאת. החיים המשותפים בין ערבית, עברית לארמית. וגם: רבי סעדיה גאון, העלייה לארץ, השפה הארמית של הקהילות הנוצריות הקדומות, דמותו של ישו והאחריות ההיסטוריתהיהודית, מקורות המונותאיזם, זהות יהודית ונוצרית, וועידת הוותיקן ה-2 והדיאלוג הפנימי בכנסייה, חסידי אומות העולם שהצילו את האנושיות והנצחתם.
הלל כהן הוא פרופסור בחור ללימודי האסלאם והמזרח התיכון. מספריו: תרפ״ט, כיכר השוק הריקה, ערבים טובים. השיחה נסובה סביב: המשפחה של אברום והיהודים בחברון שלפני מאורעות תרפ״ט; היהודי הערבי ויחסי ספרדים ערבים, יחסיו הרב שלמה זלמן מן-ההר ז״ל.
דרור משעני הוא סופר, עורך, מתרגם ומורה לספרות. השיחה נסובה סביב ספרות בלשית, אך בעיקר התמקדה בכתיבה של אדגר אלן פו. ״אדגר אלן פו יודע שאלימות היא חלק מהותי מהנפש שלנו ושאנחנו צריכים להתמודד עם זה״. בסיפור הבלשי הראשון בהיסטוריה ׳מעשה הרצח ברחוב מורג׳, הבלש אוגוסט דופן מוצא שאורנג אוטן הוא רוצח של תעלומה מיסתורית. באחת אנחנו נלקחים אל התהום שבין הרציונליות לאי-רציונליות. ״רוב הסופרים שבאו אחריו האמינו שהרציונליות, המדע יוליכו אותנו לאיזה אור. אדגר אלן פו חשב שהם יובילו אותנו לאותו חושך. אצל פו הפסימיות היא מבט קודר מאוד על המודרנה״. ״אחד הדברים שהפכו את הבלש בתקופות מסוימות לאטרקטיבי זה העובדה שהוא עשה פופולריזציה לשדות שיח מסויימים. אנשים נתקלו במדע הזיהוי הפלילי קודם כל בסיפור בלשי, לפני שהם נתקלו בו בחיים. הרומן הבלשי היום הוא פחות במטרייה של מדע הזיהוי הפלילי. אני מתחיל את הספר בזה שבזירת הרצח אין כלום. אין דברים כאלה היום, אין פינת רחוב בלי מצלמה, אבל אין. אבל אני רוצה שזה לא יהיה על זה. אני רוצה שזה יהיה על הנפש. כשאני כותב חדר חקירות, הסצינות שאני הכי אוהב לכתוב, אני חושב על שיחות כאלה כמו שלנו פה. אני חושב על שיחות אצל הפסיכולוג. אני חושב על שיחות אצל כומר מוודא. או שיחות אצל רב. זה מה שנמצא שם ברקע. האופן שבו בשיחות לפעמים אנחנו מנסים לפתוח ולסגור את הנפש. זה עיקר התחקיר. בבסיס זה ניסיון להבין אנשים ואת הגורלות שלהם. הסיפור האישי לוקח אנשים שעשו בחירות קיצוניות״. וגם: הפקד מגרה של סימנון, ארתור קונן דויל, הרקול פוארו של אגאתה כריסטי, הספרות הבלשית בסקנדינביה, ז׳בוטינסקי ואדגר אלן פו ׳ז׳בוטינסקי רוצה בלש בעברית כי הוא מכריח אנשים לחשוב׳, ׳המכתב הגנוב׳, דוד תדהר ׳הבלש העברי הראשון׳ ורב-פקד אברהם אברהם הבלש החולוני שברא בעצמו.
ארנון סגל הוא עיתונאי (׳מקור ראשון׳), סופר ואיש חינוך. פעיל לעליית יהודים להר הבית. השיחה נסובה סביב תפיסתו הדתית-רוחנית של ארנון וכתיבתו של אורי צבי גרינברג: ׳באוזני ילד אספר׳. ״הבריחה ההיסטורית, הציונית, מהר הבית, התחילה מאז ראשית הציונות. דווקא הציונות שנשאה את שם ציון על שפתיה, משם היא ברחה. אני מנסה להיות יהודי טוב. הקדוש ברוך הוא נקרא ׳מקום׳, המקום הוא הר הבית. יש ביהדות מקום קדוש. היהדות מאוד תלויה במקום. מאוד תלויה במעשים מוגדרים״. ״אדם יכול לעשות שקר בנפשו ולהגיד כל זה לא קיים. אני לומד עיוני, לומד מסכת ׳זבחים׳. אני לא יכול להתכחש להיבט הזה של המקדש, שהוא מאוד מרכזי. הוא לא רק קורבנות. הרצל מזכיר את זה ב׳אלטנוילנד׳. אני מרגיש שמה שרבי עקיבא אמר, או המסר הכללי שעולה ממסכת ׳סנהדרין׳ זה להגיד שזה מוסד מחנך. בעיני, זה מאוד מאוד חסר לנו״. ״המלך שאני הצעתי הוא בעצם במעמד כמו של מלכת אנגליה. אם לאנגלים יש מוסד מלוכה שהם מאוד גאים בו, גם אנחנו יכולים להיות גאים במוסד מלוכה טקסי. מייצג. כל אחד מבית דוד יכול להיות. יש אנשים שאני מכיר שהם טוענים שיש להם ייחוס עד דוד המלך. מה שאני מציע הוא הצעה כללית. לרבנים יהיה בחירות של מי שמוכן לשמוע בקולם. מבחינתי עכשיו שיהיה ערבי. אם הוא מתחייב לקבל את סמכותם ההלכתית, הוא יוכל גם כן לבחור״.
הרב ד״ר בני לאו הוא ראש מיזם 929 - תנ״ך ביחד שמטרתו היא קריאה כלל ישראלית של התנ״ך. היה רב קהילת ביה״כ הרמב״ן בירושלים. עבודת הדוקטורט שלו פורסמה כספר ׳ממרן עד מרן׳ (ידיעות ספרים) בשנת 2005. ״אני הייתי מורה לתלמוד והלכה, אשתי הייתה תואר שני לתנ״ך והיא הייתה מורה לתנ״ך. היה לנו בבית כמו חדר מורים בבית. לימים, אני התחלתי את המסע הזה של התנ״ך 929 והיא עברה לעולם ההלכה של הנשים. הכסאות התחלפו. במסגרת 929 אנחנו לוקחים את ספר הספרים שהוא האבא של כולם, בכל בית יש תנ״ך, אבל הוא סגור. הרעיון הוא לקחת את ספר הספרים הזה ולהסתובב בכל בית ולהגיד זה שלך. זה הסיפור שלך, זה מכונן. אם אני אצליח לייצר תנועה שאנשים מרגישים בבית עם הספר הזה, שמה אני אתחיל להרגיש סיפוק של הצלחה״. ״התחלתי את לימודיי האקדמאיים, הייתי בתולדות ההלכה של ימי הביניים, הייתי בתוך התפתחויות רוחניות שבין מזרח למערב. איכשהו התגלגלתי לדוקטורט על הרב עובדיה יוסף. הייתי מבוצר בעולם ההלכה. רציתי לראות את הדינמיקה של חכמינו זכרונם לברכה. ככה הגעתי לסדרת ׳חכמים׳. אני בעצם עוד לא השלמתי את הדבר, אבל אני נוגע שם ביסודות שיצרו את התרבות ההלכתית, אבל אז הגעתי לתנ״ך. העקרונות הכי ראשוניים של הנביאים, של התורה עצמה, שם זה מפתיע לשאול שאלות יסוד. מאין באנו? מה חיפשנו פה? ואני שואל את עצמי האם אני מסוגל לקחת את התנ״ך ולייצר משהו רלוונטי לישראל של היום. במובן הזה, אני די פונדמנטליסט״. ״גם אני שחולם עם בן גוריון, אני מרגיש את ההתרגשות הגדולה של ציונות ושיבת ציון והביתה. בו זמנית החוויה שלי היא על תנאי. אם לא נהיה ראויים אנחנו פשוט לא נהיה פה. הזיקה ההיסטורית של כל ההיסטורית אל ציון זה התנ״ך. המקום שבו התחוללה האומה זה משפט האומות, אבל האומה התחוללה מתוך הגעגוע״. ״אוריאל סימון לימד את ההבדל בין השפה המקראית לתרבות היוונית. ביוון האסתטיקה של השלמות הובילה את הטקסטים. הכל היה צריך להיבנות על השלם. התרבות המקראית חייבת להיות מתמודדת עם השלם. היא משתלמת, היא לא שלמה. יש תיקון בעולם. כשלומדים ככה את המקרא מרגישים קרובים אליו ושאפשר תמיד לתקן״. לאתר של 929: https://www.929.org.il/p/homeלקבוצת הלימוד של 929 בפייסבוק: https://bit.ly/37fFEz8
אלוף בן הוא פרשן מדיני ועורך ׳הארץ׳. אביו הוא המשורר אריה סיון ז״ל. השיחה נסובה סביב כתיבתו של אביו המנוח. ״אנחנו גדלנו בבית שהיו שואלים אותי מה אבא עושה? הייתי אומר הוא מורה בתיכון. השירה הייתה מן דבר שהיה ברקע. בשבילנו זה היה מן סוג של תחביב. סיון היה רק השם שלו לצורכי הכתיבה. זה יצר איזה זרות מסוימת. אף איחד מאיתנו לא קרא שירה. בשנים האחרונות דווקא כעורך ׳הארץ׳ נכנסתי לזה יותר״. ״באיזשהו שלב, בגיל 40 ומשהו הוא התחיל לצום ביום כיפור, ללכת לבית כנסת. בשנותיו האחרונות הוא בוודאות האמין באלוהים״. ״הוא כתב אולי 1000 שירים, באולי שניים מהם רמת השרון, איפה שהוא גר 60 שנה, מוזכרת. הוא כותב לכסית. הוא תמיד התלונן איך חטפו אותו לכפר, ההוויה הייתה מאוד חקלאית״. ״זה היה דור ראשון של צברים. הוריהם שבאו הנה מעולם היידיש והרוסית מהצד של אבא שלי הם דיברו איתם עברית. הם לימדו את עצמם יידיש כדי לדבר עם הסבתות שלהם. הם יכלו לקרוא שלום עליכם. העולם של ההורים שלהם היה לגמרי העולם של יידיש, אבל הם ידעו עברית תקנית. ככה הם ידעו שצריך לדבר״. ליצירותיו של אריה סיון ז״ל בפרויקט בן יהודה https://benyehuda.org/author/510 לעמוד פייסבוק של Allin הבית של הפודקסטים: https://bit.ly/3inT9PD
אליאס ח׳ורי הוא סופר, מחזאי, מבקר ופעיל פוליטי לבנוני. מספריו שתורגמו לעברית: באב אלשמס, סטלה מאריס. השיחה נסובה סביב הכתיבה שלו ושל מחמוד דרוויש. הלך לעולמו ב15 בספטמבר 2024. ״ב-1968, מיד אחרי המלחמה, נסענו קבוצה של אנשים לירדן, למחנה פליטים שכינס את הפליטים מאזור יריחו. הם חיו בתנאים קשים. חבר אמר לי מה נעשה? אמרתי לו נישאר וננסה להיות חלק מזה. להיות חלק מהסיפור שלהם. זה מה שעשיתי״. ״המעשה של כתיבת ספרות, הוא מעשה אהבה. היופי, השבירות, מבוססים על זה. אני כותב בגלל שאני אוהב. שנאה לא נותנת ספרות, היא נותנת משהו אחר״. ״לבנון היא המראה של המזרח הערבי. כל המורכבות של לבנון, מסמלת את המורכבות של האזור כולו. פלשתין היא כאן. לא הלכתי לפלשתין. פלשתין באה אליי. האנשים האלה שחיים באומללות, שהזמינו אותי אליהם הביתה, הם באו אלינו לבנון וההיסטוריה של לבנון היא היסטוריה של פליטים. ״וזה פיתח את הרגישות שלי
אביהו מדינה הוא כותב, מלחין וזמר. השיחה נסובה סביב הכתיבה שלו, סביב המקורות היהודיים שמהם ינק. ״אני גדלתי בבית דתי, ובביתנו התנ״ך וההיסטוריה היהודית על פי התנ״ך היו מוקד חיינו. הממלכה כיוונה אותנו להיות אירופאים בעל כורחנו. יש כאלה שבאמת היו כנועים״. ״אף פעם לא היה לי רגשי נחיתות, אבא שלי היה איש גאה ואני יצאתי בדמותו. מוצא משפחתנו היה מספרד. היינו שישה דורות בתימן״. ״המוזיקה האשכנזית אהובה עליי מאוד, שסיימנו להתפלל בבית כנסת התימני, הלכנו לבית כנסת האשכנזי, פעם אחת אפילו חיללנו שבת ונסענו לבית הכנסת הגדול האשכנזי בתל אביב״. *עקב מגבלות הקורונה התוכנית הוקלטה מרחוק, התוכן שווה.
רון כחלילי הוא במאי ומפיק. מהדוברים והפעילים הבולטים נגד אפליית המזרחים בישראל. השיחה נסובה סביב ״שווים ושווים יותר״ של סמי מיכאל. ״ברגע שאני מגיע להדסים אני עובר סוג של חינוך מחדש, כמו אלפים מבני הדור שלי, שמבין שהוא חייב להתנכר להוריו. אתה יוצא משם נכנס רון אחד ויוצא רון אחר״. ״אני בתוך המירוץ להצלחה, בחור צעיר בתל אביב החדשה, אני מוחק את ׳שווים ושווים יותר׳ הוא נכנס לתוכי אבל לא הופך לאידאולוגיה״. ״אנחנו כבר לא מדברים ערבית, השפה הערבית הפכה משפה מקטלגת, לשפה יוקרתית. כשמזרחי מדבר ערבית זה מקוטלג כדבר מסויים, וכשאשכנזי מדבר ערבית זה נתפס אחרת״. ״מגיעים לפה אנשים מכל הערים הקוסמופוליטיות, הם מסומנים כלא-ציונים, כלא אנחנו. ההורים שלנו דיברו יהודית-ערבית והפכו להיות הפוסטר של שנאת ערבים, לאלאור עזריה ומירי רגב״.
פרופ׳ אבי שגיא הוא פילוסוף וחוקר של הפילוסופיה היהודית. ר׳ התוכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן. השיחה נסובה סביב עקידת יצחק. ״מנקודת מבט מוסרית אין ספק שעקידת יצחק הוא מעשה פסול, שאפילו המסורת היהודית הזדעזעה ממנו. הביקורת מצויה רבות בספרות חז״ל. למסורת היהודית יש דין ודברים קשים עם סיפור העקידה. הרב קוק בפירושו לעקידה כותב את הקביעות הבאות: מעשה העקידה הוא פסול, כל מעשה העקידה הוא חינוך להכוונה של הפאתוס הדתי״. ״קירקגור מתאר את אברהם כאדם מתלבט, מצוי בניסיון, הוא אומר בעצם שהכרעת אברהם היא הכרעה ספציפית של האיש, המאמין הסטנדרטי נמצא במתחים הללו״. לאורך השיחה, מנותח סיפור העקידה דרך עמדתם של כותבים שונים: יריב בן אהרון, חנוך לוין ומלכת האמבטיה, הרב סולובייצ׳יק, פרידריך הגל, ישעיהו ליבוביץ ועוד.