מה קורה כשהבמה מפסיקה להיות מקום שעומדים עליו, והופכת לכלי שחיים דרכו?

ישבתי עם אנה דוברוביצקי - שחקנית שמסתכלת על המקצוע לא כעמידה במרכז וקבלת מחיאות כפיים, אלא ככלי לראות בני אדם.

דיברנו על צ'כוב שמביט בנו בחיוך בזמן שכולנו חיים את החיים "סתם", על נשים חזקות שמתחת לשריון הן השבירות מכולן, ועל מה זה אומר לגלם את ילנה ב"דוד וניה" במלינקי כשהפרופסור על הבמה היה פעם הפרופסור שלה באמת. על בלאנש שהפרוטוטיפ שלה יושב לה בבית, על להופיע באמצע אזעקה כשהשמלה שהיא מחליפה הופכת לאות, ועל הבופה שבו מתחיל התיאטרון האמיתי

בהנחיית: אלדר עיני | מוזיקה: רונן ירקון | עורך שותף: צפריר שוורץ | עיצוב תמונת נושא: digiboost

☕ נהנים מהפודקאסט? כדי לעזור לי להמשיך ולהביא לכם שיחות איכותיות כפרויקט עצמאי, מוזמנים לתמוך כאן: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ...