בפרק זה של "הנפשות הפועלות", אנו צוללים אל תוך עולמה היצירתי של המחזאית והשחקנית אורן דיקמן, שרואה בתיאטרון מרחב של חופש מוחלט ללא מגבלות - מקום שבו ניתן לתת ביטוי לכל מה שאין לו מקום במסגרת אחרת.

השיחה מתמקדת במלאכת המחשבת של היצירה, החל מהרגע שבו התיאטרון שימש עבורה כמוצא רגשי בנערותה ועד לעבודה על "גידול ושמו בועז".

אורן משתפת כיצד ההצגה, שרצה כבר שנים על הבמות, ממשיכה לנשום, להשתכלל ולהשתנות בכל ערב מחדש מול הקהל, ואיך הדינמיקה החיה הזו מאפשרת לדייק את הביצוע והפאנצ'ים.

לאורך הפרק, אורן חושפת תובנות עמוקות על האיזון העדין שבין הכתיבה האינטואיטיבית מהבטן לבין הצורך במבנה דרמטי הדוק.

השיחה נוגעת באומץ הנדרש כדי לשהות בתוך הכאוס המבהיל של תחילת הכתיבה, ובחשיבותו של הכלי המכריע ביותר בארגז הכלים של כל יוצר: המשמעת העצמית וההתמדה הנדרשות כדי פשוט להגיע אל קו הסיום.

בה ...