סיכומי חברותא במסלש (מסילת ישרים)
פרק ב
מה אנחנו עושין פה בספר
por א.ט וט.ס
פרק ב' של מסילת ישרים.
על הרצון הפנימי של התורה, עיין רמבן שם. דברים ו' יח': ועשית הישר והטוב בעיני ה', על דרך הפשט יאמר תשמרו מצות השם ועדתיו וחקותיו, ותכון בעשיתן לעשות הטוב והישר בעיניו בלבד. ולמען ייטב לך, הבטחה, יאמר כי בעשותך הטוב בעיניו ייטב לך, כי השם מטיב לטובים ולישרים בלבותם. ולרבותינו בזה מדרש יפה, אמרו זו פשרה ולפנים משורת הדין. והכונה בזה כי מתחלה אמר שתשמר חקותיו ועדתיו אשר צוך, ועתה יאמר גם באשר לא צוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר. וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כלם. אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל (ויקרא יט טז), לא תקם ולא תטר (שם פסוק יח), ולא תעמד על דם רעך (שם פסוק טז), לא תקלל חרש (שם פסוק יד), מפני שיבה תקום (שם פסוק לב), וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא (ב"מ קח), ואפלו מה שאמרו (יומא פו) פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות, עד שיקרא בכל ענין תם וישר: ויקרא יט' ב': קדושים תהיו הוו פרושים מן העריות ומן העברה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדשה, לשון רש"י (רש"י על ויקרא י"ט:ב'). אבל בתורת כהנים (פרשה א ב) ראיתי סתם, פרושים תהיו. וכן שנו שם (שמיני פרק יב ג), "והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני", כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים. ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרש מן העריות כדברי הרב, אבל הפרישות היא המזכרת בכל מקום בתלמוד שבעליה נקראים "פרושים". והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין. א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסבאי יין בזללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הזכר אסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב אחרי שפרט האסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי - שנהיה פרושים מן המתרות: ימעט במשגל, כענין שאמרו (ברכות כב) שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגלין, ולא ישמש אלא כפי הצריך בקיום המצוה ממנו; ויקדש עצמו מן היין במעוטו, כמו שקרא הכתוב (במדבר ו ה) הנזיר - "קדוש", ויזכר הרעות הנזכרות ממנו בתורה (בראשית ט כא) בנח ובלוט; וכן יפריש עצמו מן הטמאה, אע"פ שלא הזהרנו ממנה בתורה, כמו שהזכירו (חגיגה יח), בגדי עם הארץ מדרס לפרושים, וכמו שנקרא הנזיר "קדוש" (במדבר ו ח) בשמרו מטמאת המת גם כן; וגם ישמר פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס, כענין שהזכיר הכתוב (ישעיהו ט טז) "וכל פה דבר נבלה", ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות, כמה שאמרו על רבי חיא שלא שח שיחה בטלה מימיו. באלו ובכיוצא בהן באה המצוה הזאת הכללית, אחרי שפרט כל העברות שהן אסורות לגמרי, עד שיכנס בכלל זאת הצואה הנקיות בידיו וגופו, כמו שאמרו (ברכות נג) "והתקדשתם" אלו מים ראשונים, "והייתם קדשים" אלו מים אחרונים, "כי קדוש" זה שמן ערב. כי אע"פ שאלו מצות מדבריהם, עקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם, שהם מלכלכים עצמם במתרות ובכעורים. וזה דרך התורה לפרט ולכלל בכיוצא בזה, כי אחרי אזהרת פרטי הדינין בכל משא ומתן שבין בני אדם, לא תגנב ולא תגזל ולא תונו ושאר האזהרות, אמר בכלל "ועשית הישר והטוב" (דברים ו יח), שיכניס בעשה הישר וההשויה וכל לפנים משורת הדין לרצון חבריו, כאשר אפרש (שם) בהגיעי למקומו ברצון הקב"ה. וכן בענין השבת, אסר המלאכות בלאו והטרחים בעשה כללי, שנאמר "תשבת", ועוד אפרש זה (רמב"ן על ויקרא כ"ג:כ"ד) בע"ה: תרגום יונתן על הפסוק בירמיהו יט' ה', למה הכפילות בין כל הדברים שה' לא אמר? "ובנו את־במות הבעל לשרף את־בניהם באש עלות לבעל אשר לא־צויתי ולא דברתי ולא עלתה על־לבי" לפי התרגום יונתן יש פה 3 דברים כאשר האחרון שבהם הוא רצון ה' => יש לה' איזשהו רצון. תרגום יונתן שם וּבְנוֹ יַת בָּמַת בַּעֲלָא לְאוֹקָדָא יַת בְּנֵיהוֹן בְּנוּרָא עֲלַוָן לְבַעֲלָא דְלָא פַקְדֵית בְּאוֹרַיְתִי וּדְלָא שְׁלָחֵית בְּיַד עַבְדֵי נְבִיַיָא וְלָא רַעֲוָא קָדָמָי:
"בבאור כלל חובת האדם בעולמו". רש"י שם: קוהלת פרק א פס' ד "מַה־יִּתְר֖וֹן לָֽאָדָ֑ם בְּכׇ֨ל־עֲמָל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃" רש"י ד""ה תחת השמש: תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. תְּמוּרַת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא קְרוּיָה אוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר "וְתוֹרָה אוֹר", כָּל־עָמָל שֶׁהוּא מַחֲלִיף בּוֹ אֶת־עֵסֶק הַתּוֹרָה, מַה־שָׂכָר בּוֹ?:
הקדמת המחבר