Temporada 1
פרק 9 - גבי ברקאי
פרק 8 - תמר קריגר ערמוני
פרק 7 - זהבה (גניה) שמיר
פרק 6 - ד"ר איריס כהן יבין
פרק 5 - הרב שלום המר
פרק 4 - חיה לוי
פרק 3 - ברוריה שרמן
פרק 2 - דנה
הפסיכיאטר ד"ר גבריאל (גבי) ברקאי, עוסק בטיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT) להפרעות בויסות רגשי. דיברנו על אישיות, על הפרעות אישיות ועל הפרעת אישיות גבולית. בתוך כך נדדנו לבודפשט ב-1944 והתבוננו על מה שעזר לצלוח את אתגרי התקופה. עין חדה. וחזרנו למהות שגורמת לשיח טיפולי להיות מוצלח. אהבה.
זה שלושים שנה שתמר קריגר ערמוני מלמדת ספרות בתיכון הימלפרב ובמכון כרם בירושלים. לתפיסתה, לאורך כל החיים היא הכינה את עצמה לעיבוי הנפש ולהצטיידות הנשמה בעוגנים רוחניים שיאפשרו לה להתמודד עם אתגרי החיים. בעצם, עם אתגר אובדנם. בנה, אבשלום, נהרג בתאונת אימונים במהלך תרגיל גדודי ברמת הגולן בשנת 2017. השיחה עם תמר עוברת דרך ההסכמה לקבל את מותו ואי-ההסכמה להימנע משיח על מוות, על אֵבל ועל שבר. בשיח הזה עומדים לרשותה אנשים שהיא פוגשת מדי יום וגם אנשים שמעולם לא פגשה, אבל קרובים אליה לא פחות: ארי דה לוקה, יהודה עמיחי, אגי משעול.
זהבה שמיר, שמכוּנה בביתי גניוש, עברה דברים רבים בתשעים שנותיה. אי אפשר להסביר איך בדיוק זה קרה, אבל בכל תחנה מתחנות חייה היא מצאה את עצמה תומכת באחרים. גם כשנשארה רק עם אביה, גם כשנטרפה דעתה של גברת פְרֶנְקְלוֹבָה, גם כשעלתה לארץ וסייעה לעולים חדשים, למתמודדי נפש, לנערות שהיו צריכות לידן מישהי כמוה. את גטו ורשה, את ברגן בלזן ואת בית היתומים בבלנקנזה היא הכניסה לחדר הטיפולים, ובזכות זה – ולא למרות זה – אף אחד לא יכול היה לשכוח את האחות גניה, שלא חששה לחשוף פגיעוּת ותעצומות-נפש כאחד.
ד"ר כהן יבין היא פסיכיאטרית ילדים ונוער ומנהלת מרפאה לבריאות הנפש – ילדים ונוער – בקופת חולים מכבי. בכנות שובת לב ועם יכולת מרשימה להישיר מבט אל הכאבים ואל הנחמות, אל הבעיות ואל הפתרונות, ד"ר כהן יבין מתעקשת להעלות את קרנו של הטוב ומאמינה שבסופו של דבר, יש בכוחו לנצח. כהן יבין דיברה על כך שגם המטפלים זקוקים לליווי, על כך שאין תחליף להורים בתהליך השיקום והריפוי ועל כך שבסופו של דבר גם היא עצמה שואבת כוחות והשראה מהבית.
הרב שלום המר הוא ראש הארגון מקום משותף מטעם מזרחי העולמי, ופעיל בתחום של מניעת התאבדות באמצעות הרצאות, ייעוץ וליווי. שלום עומד בראש משפחה ענֵפה וחמה, שענף חייכני ומתוק שלה נגדע ממנה לפני שנתיים וארבעה חודשים, כשגילה בת ה-18 שמה קץ לחייה. בעצם זו לא הגדרה מדויקת. לדברי שלום, אין זה סוף חייה, זה מוות. בכל מאודו, שלום משמֵר את המשכיותה; את החיוּת שבזכרון שלה, את מעלותיה, את טוב לבה ואת האכפתיות כלפי כולם. לכל מקום שהוא נכנס אליו, בכל הרצאה שהוא נושא, גילה איתו. יחד הם יוצאים מהמכונית, יחד הם נכנסים לאולם, ורק שלום יודע שהוא לא לבד, הוא תמיד שניים, לפחות שניים, מעתה ועד עולם.
ספרי השירה של חיה לוי מזמינים אותך לשיחה. כך "אכלתי פרחים" (עתון 77, 2014), כך גם "אחת חיה" (פרדס, 2018) ובמיוחד "מאושרת ועצובה" (עתון 77, 2020). אז כשחיה נענתה בחיוב להזמנתי לצאת מן הכריכות ולשבת אתי לשיחה ממשית, הרגשתי היטב את החלק הזה, של ה"מאושרת", גם במהלך הראיון וגם אחריו. חיה גרה במודיעין ומלמדת ספרות בחטיבת ביניים. חוץ מזה היא יידישֶׁע מאמֶע ואשה מצחיקה מאוד שנהנית מניסים קטנים.
שיחה עם אֵם למתמודדת נפש כאחות ראשית, ברוריה רגילה לעזור לאחרים. גם כאחות לאחיותיה במשפחתה המורחבת, גם כאם לשבעת בניה ובנותיה וכסבתא ל-18 נכדיה ונכדותיה. אבל הניגוד שהיא חשה, בין אחות ראשית שמובילה מהלכים מערכתיים, עוזרת ופועלת לטובת אחרים, לבין חוסר היכולת לעזור לבתה, מתמודדת הנפש, כפי שהיתה רוצה, הוא ניגוד שקשה לה להכיל ולקבל אותו. זה עשור, מאז מלאו לבתה 26 ועד היום, שברוריה לומדת איך להתנהל במציאות החדשה של חייה. היא עושה זאת מתוך התעקשות מתמדת לצמוח, להתפתח ולחולל שינוי ברמת המודעות של הצוות הטיפולי בבתי חולים ובקופות חולים. ברוריה הותירה חותם שקידם שיח מכבד ופתוח על התמודדויות נפשיות בין קולגות, בין חברים ובין צוות רפואי ומטופלים.
שיחה עם אֵם למתמודד נפש עומר (שם בדוי) היה ילד פעיל, חיוני, רגיש ורב תחביבים. כשמלאו לו עשר, הוא זיהה בעולם איומים המעמידים אותו בסכנה. אחרי שורה של התקפים פסיכוטיים, הבינה דנה, אמו, שעליו להתאשפז במחלקה סגורה לילדים. אחרי שנתיים של אשפוז, במהלכן הוריו ביקרו אותו מדי יום, מלווים אותו לסוף היום ומכסים אותו בשמיכה לעת לילה, עבר עומר לפנימייה, בה הוא שוהה זה שלוש שנים. הפנימיה טבולה במדשאות ונמצאת בלב הטבע, היא אפופה ריחות מאפה משכרים ויחס חם מצד הצוות. עם זאת, לאורך השנים, עומר - אותו ילד פעיל, חיוני, רגיש ורב תחביבים - הולך ונעלם.
שיחה עם אֵם למתמודדת נפש נורית (שם בדוי) היא אשה שקשה שלא להתאהב בחן הטבעי הקורן ממנה. היא בת חמישים, אם לארבעה ילדים, מסורה למשפחתה בכל מובן שהוא, אצנית אדוקה ובעלת חיוך שובה-לב. בתה הצעירה נקלעה למשבר נפשי בגיל 12.5, ומאז, כבר שלוש שנים וחצי, מתקשה לחזור הביתה. במשך שלוש שנים יצאה ונכנסה לאשפוזים במחלקות סגורות. זה חמישה חודשים שהיא בפנימייה פוסט-אשפוזית, ומתחילה להתחזק ולזהות בתוכה כוחות שיאפשרו לה להתמודד עם זכרונות העבר ועם אתגרי ההווה. כדי להקל עליה, נורית ואחֶיה עברו לבית חדש, כך שבקרוב תוכל לשוב ולבקר בבית ולִטוות, לאט לאט, התחלה חדשה ומיטיבה. בינואר 2023 שַׁבתי לראיין את נורית. אם תאזינו לפרק מס' 26, תגלו איזו דרך משמעותית ומיטיבה עשו נורית ובתה. מובטח לכם לצאת מהפרק הזה עם תחושה עמוקה של תקווה ועם חיוך פנימי.